החלטה בתיק ת"א 32665-11-09

הנתבע מבקש להתיר לו לזמן שני עדים נוספים מטעמו לישיבת ההוכחות הקבועה ליום 15.4.2012, מבלי שיקדים לכך את הגשת עדויותיהם בתצהיר; העדים הם אחיו של הנתבע וגיסו.

התובע מתנגד לכך.

עיינתי בבקשה ובתגובה.

1.       בקדם-משפט שהתקיים ביום 17.7.2011 במעמד בעלי-הדין ובאי-כוחם נקצבו מועדים להגשת ראיות הצדדים בתצהירים. עוד נקבע שבעל-דין שיבקש לזמן למתן עדות מטעמו עד שלא נתן תצהיר יגיש על כך בקשה מנומקת בכתב בתוך המועד שנקבע להגשת ראיותיו בציון תמצית עדותו הצפויה של העד והטעם בגינו לא נתן תצהיר.

2.       על-פי החלטה זו הוגשו תצהיר התובע מזה ותצהיר הנתבע מזה. בקשות לזימון עדים נוספים ללא תצהיר לא הוגשו. בישיבת יום 20.12.2011, שהתקיימה אף היא במעמד בעלי-הדין ובאי-כוחם, נקבע שהצדדים הגישו תצהיריהם והתיק בשל לשמיעת הוכחות. במעמד הדיון הודע  שלא עלה בידי הצדדים לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית-המשפט. אי לכך נקבע מועד לשמיעת הוכחות שני הצדדים וסיכום טענות על-פה ליום 15.4.2012 תוך תיחום פרק הזמן שיוקצב לחקירה נגדית של כל אחד מהעדים כדי שבמועד זה תסתיים הבאת הראיות, ישמעו סיכומי הטענות על-פה והבירור יגיע לסיומו.

3.       ביום 20.3.2012, שלושה חודשים לאחר שתם שלב קדם-המשפט, הוגשה בקשה זו שלפני. טעמה בכך שהצדדים ניהלו משא ומתן לפשרה שתם בלא-כלום בסוף התקופה שהוקצבה לנתבע להגשת תצהירו. אין בבקשה כל טעם שיבאר מדוע לא העלה אותה בא-כוח הנתבע בישיבת יום 20.12.2011, אז כבר היה נהיר וגלוי לו שאין מנוס מבירור ההליך בשמיעת עדים, או בבקשה בכתב שהוגשה מיד לאחר מכן. אף אין למצוא בבקשה נימוק לכך שיש לשמוע את עדות קרוביו של הנתבע מבלי שיקדימו ויגישו את ראיותיהם בתצהיר.

4.       כלל הוא שאין לדון בבקשה שבעל-דין יכול היה להביאה בקדם-משפט ונמנע מכך, זולת אם ראה בית-המשפט לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכדי למנוע עיוות-דין [תק' 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי]. בענייננו השתהה הנתבע שהות ניכרת, שאין טעם מבורר בצידה, בהגשת הבקשה. היענות לבקשה עלולה לסכל את השלמת הבירור במועד שנקבע לכך ולחייב קביעת מועד נוסף לדיון. אף-על-פי-כן מניעת הנתבע מהבאת עדים רלוונטיים עשויה להיות כרוכה בעיוות-דין עבורו.

5.       במקרה הרגיל ישקול בית-המשפט אם ניתן לתקן טעות או מחדל של צד אחד בדרך של מתן רשות לתקנם תוך פסיקת הוצאות, ובלבד שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני שכן אין מתקנים עוול בעוול [ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477 (1966)]. לפי אמת-מידה זו יש לנהוג במקרה דנן. הנתבע הוא המביא ראיותיו אחרון. לתובע אין זכות קנויה לכך שהנתבע יביא עדים במספר כזה או אחר, אף לא זכות להביא ראיות נוספות במענה לראיות הנתבע. ההכבדה על הבירור והארכתו, הנובעות מהתנהלות הנתבע, ניתנות לפיצוי בחיובו בהוצאות מתאימות שתשולמנה לתובע ולאוצר המדינה.

6.       בה בעת אין מקום להתיר לנתבע להשמיע את עדיו הנוספים ללא תצהיר; הבקשה בעניין זה נדחית.

7.       אני מורה אפוא כלהלן:

(א)     עד יום 3.4.2012 יגיש התובע לבית-המשפט ולצד שכנגד תצהירים בחתימת שני עדיו.

(ב)     תנאי מפורש לקבלת התצהירים הוא שבד-בבד עם הגשתם ישלם הנתבע לתובע את הוצאות הבקשה והארכת הבירור בסך 2,500 ש"ח וכן ישלם סך נוסף של 2,500 ש"ח לאוצר המדינה.

(ג)      לא תשולמנה הוצאות אלה במלואן עד יום 3.4.2012, יהא הנתבע מנוע מלהגיש את התצהירים הנוספים והדיון יתנהל על-בסיס התצהירים המצויים בתיק כעת.

(ד)     הדיון יתקיים במועדו; אי-לכך לא תינתן לנתבע ארכה ביחס למועדים שצויינו לעיל. היה ויוגשו התצהירים הנוספים בהתקיים תנאי החלטה זו, יתייצבו גם המצהירים הנוספים לדיון במועד שנקבע לכך. עד שלא יתייצב, לא ידחה הדיון בשל כך.       

המזכירות תמציא את ההחלטה בפקס' ידני.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: